מהר"ם על חולין ג׳

1 בתוס' ד"ה כגון דבדק קרומית של קנה ובו' לשחיטת קדשים לא בעינן כלי שרת וכו'. פי' דלשחיטת קדשים כלי בעינן מדכתיב ויקח את המאכלת לשחוט את בנו וכתיב ויעלהו עולה ומיניה ילפינן דעולה טעונה כלי וילפינן כל הקדשים מעולה אבל שיהא הסכין מקודש כקדושת כלי שרת לא בעינן אלא אפי' בסכין של חולין מותר לשחוט קדשים:

2 בא"ד דבפרק התודה אמרינן דסכין מקדשת ככלי שרת כצ"ל. ור"ל דמדקאמר בכלי שרת ש"מ דהסכין עצמו אינו כלי שרת:

3 בא"ד בסופו אע"ג שאין נפסל ביוצא. פי' אבל אם היה הדם מקלח באותו רוב הכלי שבחוץ היה נפסל ביוצא:

4 ד"ה המניח דיעבד לאו לשנויי אליבא דאביי קאתי וכו' אי נמי כל זמן שיכול לתקן וכו'. ר"ל א"נ לעולם דאליביה דאביי אתי לשנויי והא דאצטריך אביי חותך כזית אפי' לדיעבד היינו משום דכל זמן שיכול לתקן ע"י חותך כזית מתקן אבל כשא"א לתקן כגון היכי דכותי קמן מותר בדיעבד בלא שום תיקון כמו נבי יין נסך:

5 ד"ה המניח וכו' לא בעי למימר דמשמע דיעבד ולא לכתחלה וכו'. רצה לומר דלא בעי גמרא למימר דלישנא דהמניח אי אפשר לפרשו כ"א דוקא בדיעבד דא"כ כי מסיק מאידך מתני' דקתני לא שהשומר צריך יושב ומשמר דשרי אף לכתחלח תקשה לך מתני' דהמניח עובד כוכבים בחנות וכו' דמשמע דוקא דיעבד וליכא לשנויי כמו שפרש"י דלא זו אף זו קתני דהא כתבו התוס' לקמן בסמוך דהנך משניות לאו רישא וסיפא הן דהך בתרייתא דאין השומר צריך יושב ומשמר היא שנויה בפ' רבי ישמעאל פ"ד דע"ז והך קמייתא דהמניח עובד כוכבים בחנות שנויה בתר ההיא דאין השומר וכו' כפרק בתרא דע"ז אלא גמרא ה"ק מי קתני מניח המניח קתני ולישנא דהמניח משמע לכתחלה ומשמע בדיעבד ואביי מפרש דבדיעבד קאמר וק"ל:

6 ד"ה אין השומר צריך וכו' ובקונטרס פי' שם דהכי פריך וכו'. ע"ש במה שכתבתי ותמצא חדושי דברים:

7 בגמ' מומחין אע"פ שאין מוחזקין. הא דקאמר הכי וכן באיכא דאמרי דקאמר הכי מוחזקים אע"פ שאין מומחין כדי לתרץ הכל שוחטין דמתני' לאתויי מאי אתא וקאמר כלישנא קמא דאתא לאתויי אע"פ שאין מוחזקין ובלישנא כתרא קאמר דאתא לאתויי אע"פ שאין מומחין:

8 בתוס' ד"ה בודק סכין וכו' תימה דאמאי לא מהני נמי בעבריין יוצא ונכנס כמו בכותי וכו'. ר"ל דבכותי מהני יוצא ונכנס גם לענין שאין צריך לבדוק לו סכין משום דאמרינן דמרתת לשחוט בסכין פגום וא"כ עבריין נמי נימא הכי ולא יצטרך בדיקת הסכין ביוצא ונכנס ובגמ' משמע דאפי' בעומד ע"ג לא מהני בדק הסכין ונתן לו:

9 בא"ד וי"ל דחיישי' דלמא משתלי וכו' כמו שפי' ר"ת גבי חרש שוטה וקטן וכו'. עיין בריש פירקין ד"ה שמא יקלקלו ואע"ג דשם אינו כתוב בשם ר"ת דאין מוסרים להם לשחו?ט אפי' לכלכים משום דלמא משתלי ואכיל אלא משום דלא יטעו אחרים כשיראו שנותנים להם לשחוט להכשיר שחיטתן אפי' באכילה הכל ענין אחד הוא דשם היה יכול לפרש ג"כ הטעם משום דלמא משתלי ואכיל וכן הכא היה יכול לפרש הטעם שמא יטעו אחרים ויבאו להכשיר שחיטתן בלא בדיקת הסכין או חותך כזית לאחר שחיטה וק"ל:

10 ד"ה דליתיה קמן וכו' תימה דמשמע הא איתי' קמן ולא ידע אין שחיטתו כשרה וכו'. דהכי משמע דליתיה קמן ולכך סומכים על האחרים שראו אותו משמע אכל אם איתיה קמן לא מהני אחרים רואים אותו אלא בודקים אותו אם יודע מותר לאכול משחיטתו ואם אינו יודע אין שחיטתו כשרה אע"ג דאחרים ראו אותו ועוד דאם איתא דאם אחרים רואים אותו שחיטתו כשרה אע"ג שלא ידע למה ליה לאוקמא בליתיה קמן לוקמא באיתיה קמן ובדקו אותו ולא ידע ואפ"ה שחיטתו כשרה כשאחרים רואים אותו אלא ודאי ס"ל לגמ' כדאיתא קמן ולא ידע לא מהני אחרים רואים אותו ולקמן פריך אמילתיה דר' נחמן ה"ד אי דידע דגמיר למה ליה ראה ואי דידע דלא גמיר ואתא לאשמועי' דאע"ג דידעינן דלא גמיר כיון דראה אותו מתחלתו ועד סופו שחיטתו כשרה פשיטא כיון דראה אותו אע"ג דלא ידע שחיטתו כשרה וק"ל:

11 ד"ה רוב המצויין וכו' אבל א"ל וכו' אע"פ שאין אחרים רואים אותו. פי' חלוקה זו הן מוסיפין על דברי רבינא דאילו לרבינא אפי' בדיעבד אין שחיטתו כשרה אא"כ בודקין אותו באיתיה קמן או כשאחרים עומדים ורואים אותו בליתיה קמן ולדידהו בדיעבד שחיטתן כשרה בכל ענין מטעם דס"ל רוב המצויין וכו' ולהכי לא מצי לאוקמא מתני' בהכי משום דא"כ קשה לן וכולן כיון דבדיעבד בכל ענין כשרה אפי' בליתיה קמן ואפי' באין אחרים רואים אותו א"כ וכולן אהיכי קאי זה אינו דהא לאביי ורבא וכו' נמי קשה וכולן אלא ודאי דמטעם רוב המצויים ס"ל דשחיטתן כשרה אפי' לכתחלה אע"פ שאין יודעים בו אם יודע הלכות שחיטה ומתניתין קתני שחיטתו כשרה בדיעבד ולהכי לא מצי לאוקמא מתניתין בהכי וק"ל: